<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בלק</h1>
<h2>דף י.</h2>
וילך שפי [במדבר כ"ג]. יחידי. ד"א שפי, כמו שפיי, כלומר שפוי ושליו היה עד אותה שעה שבא לקלל, ומן אותה שעה היה נטרד. ד"א שפי, כמו שפיפון, שהיה קוסם ומנחש ונמשך על גחונו כנחש ושפיפון. ד"א שפי, שהיה צולע, כמו [חולין נ"ד ע"ב] שף מדוכתיה, לפי שנלחץ רגלו אל הקיר על יד אתונו.
<h2>דף כא.</h2>
מה טובו אהליך יעקב [במדבר כ"ד]. אלו בתי מדרשות שהיו מרביצים שם התורה והמצות כי שום עבירה אינה מכבה אהבתה של תורה שנ' (שה"ש ח' ז') מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, אהבה של מצוה עבירה מכבה אותה. וזה אהבת התורה הנדרשת בי"ג מדות. כשראה בלעם כך, אמר מה טובו אהליך יעקב, שמטהרת לומדיה ומצלת אותם ממלאך המות ומכל רע.
